מראשית חיינו, אנו אוספים ומייצרים דפוסי חשיבה והתנהגות הנטמעים בתבנית גופנו.
דפוסים אלו קובעים את דרכנו בעולם, את תגובותינו, תפיסתנו את המציאות ואת האופן שבו מתקיימים חיינו.
מי מאיתנו לא חווה רגע של עצירת נשימה כשנבהלנו?
נשימות מואצות וקצרות כאשר אנו לחוצים?
נשימה שטחית כאשר נפצענו וכואב לנו…
אירועים שונים בחיינו, משמעותיים יותר או פחות, מכתיבים לנו דפוסי נשימה.
"אני מצמצם נשימה כדי שלא יכאב לי, כדי שלא אתפרק או אפרוץ בבכי…"
עם השנים הדפוסים מתקבעים, ומה שהרווחנו מהם בעבר, הופך לעתים למחיר כבד בהווה. תקיעות.
ריברסינג , הנה טכניקה של נשימה מעגלית המאפשרת להחזיר לגוף את נשימתו המלאה, לכל חלקיו. האוויר שמתחיל לזרום שוב בגוף מאפשר לפתוח נקודות,
איברים ומרכזים אנרגטיים שהגיעו אליהם מינימום חמצן להחזקת המערכת לאורך זמן ארוך.
בראייה הבסיסית של חיבור גוף-נפש, אנו מבינים שמקומות אליהם אוויר לא מגיע, הם אותם המקומות בהם חבויים להם רגשות מודחקים, לא מאוזנים.
בעזרת נשימה מעגלית זורם לאזורים אלו חמצן המשמש כמפתח לדלת לאותם רגשות. הנשימה מאפשרת התמרת החומרים המודחקים, יצירת תנועה מחודשת ורטט מאזן למרכזי האנרגיה בגוף.
נשימה מעגלית מכבדת את הקצב הנכון, מידת המוכנות והנכונות של אותו אדם למה ולכמה הוא מסוגל להכיל באותו רגע נתון.
היא מאפשרת לאדם לקחת חזרה את מושכות האחריות בחייו לידיו, הוא בוחר ומוליד את עצמו מחדש. נולד מחדש לבחירה חופשית אמיתית, לא מתוך מכונת הדפוסים המוכרים, המשומנת היטב.
מערכת משומנת של תגובות ומחשבות אוטומטיות.
כמה פעמים באמת ניתנת לנו הזכות לעצור ולהתבונן על עצמנו מהצד? לראות עד כמה אנחנו במסכת של תגובות אוטומטית המושרשת בנו כה עמוק.
מהיכן זה נוצר? (תגובה= פעולה מתוך גירוי)
מה חווינו שגיבשנו לעצמנו מסקנות והחלטות ודרכי פעולה כה נוקשים? על מה הגנו שם?
רוחניות, התפתחות, מודעות הנם מסע פנימי עמוק, לאו דווקא חביב ואפילו מאתגר.
זו ההסכמה להיכנס עמוק בפנים, לזהות ולחקור את התבניות שיצרנו לעצמנו, חלקן "רכשנו" מתפישת העולם של הורינו.
אם הורינו חוו את העולם כמקום לא בטוח, אכזרי ופוגעני, סביר להניח שבסיס, שם למטה, בקרקעית תודעתנו, גם אנו מאמינים בכך, או בכל תפישה אחרת שינקנו מבית.
עד כמה אנו באמת מודעים לכך שמהערכת יחסים שלנו עם בני הזוג או עם אחרים מושתת על מערכת היחסים שלנו עם הורינו, או על הגירסא של מערכת היחסים בין שניהם?
פעמים רבות אנחנו גם משמרים את מערכות יחסינו עם הורינו מול העולם, מול היקום. מול הבריאה. מה אנחנו באמת חושבים על הורינו? סביר להניח שזו דעתנו גם על הבריאה…
וכמה פעמים אנחנו עושים סוג של חוזה לא מודע עם אי הצלחה בתחום כלשהו- זוגיות, פרנסה, שמחה מבלי להבין שבפנים מי שקבע זאת הוא ילד/ה חי ובועט שרוצה לעשות דווקא להוריו, רק כי הוא/היא מעוניין/ת שיחבקו ויקבלו אותו/ה כפי שהוא/היא.
דפוסים.
פעולה מתוך גירוי.
מי זה הגירוי הזה?
מה הוא גירה בפנים?
מסע פנימי מלמד שזהו רגש. רגש שנוצר מתוך צורך לגיטימי שלא נענה עוד בילדותינו.
בין אם זו תחושת עלבון ועליבות, דחייה, פחד , אשמה או כל רגש אחר.
הנשימה משתנה עם היווצרות דפוסי החשיבה המייצרים דפוסי התנהגות.
עם השתנות הנשימה, נוצרים דפוסים פיזיים המקבעים את אותה צורת החשיבה וההתנהגות, פיזית נוצרים מעברים עצביים שאינם משומשים כמעט ומעברים עצביים שהופכים לכביש ראשי, מוכר ובטוח לגוף.
זו המערכת המשומנת, שמגיבה באוטומט.
נשימת ריברסינג, נשימה מעגלית. כזו שנולדנו איתה, טרם היווצרות הדפוסים, היא זו שתאפשר הזרמה מחודשת, היא זו שתאפשר הרחבה.
היא זו שמאפשרת לפרוק את הרגשות שהתאספו ויצרו תפישות עולם ומערכת תגובות.
היא זו שתאפשר אוויר חדש, התבוננות חדשה מתוך בחירה.
לנשום… לנשום…
לא סתם הפראנה- הנשימה היא אנרגיית החיים. היא זו שמעבירה ומניידת ומנקה את אותם חומרים….
בשאיפה- ריברסינג, נשימה מעגלית מודעת ותקשור מרפא 