לצאת מעבדות לחירות

 

בחודש האחרון התרחשו דברים רבים.

הרגשתי שאני עוברת לידה נוספת. הפעם של ספר שכתבתי עם אחי היקר, יותם בויום.

כמו כל לידה מנעד הרגשות שחוויתי נע בין התרגשות עצומה, כאב, כיווץ, חיוך, הקלה, שמחה פחד עד כדי פאניקה.

כל הרגשות נוכחים, כמו חבורה היושבת עימי בסלון. גם הרגשות בעלי תדר שלילי – אני רואה אתכם ואתם אורחי בביתי, אך הנכם רק אורחים, לא המארחים…

זו לגמרי הכרזה: הנני מוכנה להתגשם!

והרי כל נושא הספר מדבר על איזון המידות והספירות להגשמה מיטיבה.

הספר הוא תוצר של חקירה רבת שנים של שנינו. עבודת עומק על איזון הספירות.

על פי הקבלה היהודית, נפש האדם עשויה סְפִירוֹת – מרכזים אנרגטיים, אשר יצאו מאיזון במהלך ירידתנו לגוף, מה שמתבטא בהתניות רבות בתחום הרגש, האמונה והעשייה.

כדי לחוש שמחה והגשמה עצמית, עלינו ליצור איזון בין הספירות וללמוד כיצד לשמור על מידתיות. בספר זה ריכזנו חקירה עצמית מובנית, פשוטה אך עוצמתית שתאפשר לנו להתקין את מידותינו – כלינו הפנימיים – כדי שיוכלו להכיל ולהזרים טוב יותר את האור הגדול. 

עבודת תיקון המידות מיוחסת באופן מסורתי לספירת העומר, כהכנה אנרגטית לחג מתן תורה, אך יש יתרון רב באיזון מרכזיים אלו באמצעותה בכל שלב שבו אנו נמצאים.

כבר כמה שנים שיותם ואני עושים עבודת איזון שכזו, ולא רק בתאריך של ספירת העומר.

לאחר שבשנה שעברה החלטנו לפתוח קבוצת פיילוט המאפשרת למידה מעמיקה דרך דימיון מודרך, דרך ביטוי יצירתי, הכוונה לעבודה יומית ודינאמיקה קבוצתית של שיתוף אחת לשבוע, החלטנו סוף סוף להוציא את החומרים כספר.

ספר המאפשר עבודה עצמאית, או כחלק מתוך הקורס הבא עלינו לטובה.

נוכחת כי הנה אני יוצאת מעוד מייצרים שהפריעו את חירותי- לצאת מעבדות לחירות!

לקריאה מתוך הספר "ללכת בכל דרכיו"

לקריאה נוספת על הקורס

תודה ענקית לענת שן, העורכת שמרגישה לשנינו כמו בת השבט שלנו

לרינת זר, חברתינו היקרה על עיצוב העטיפה

ולכל חברנו ומשפחתנו האהובים והתומכים

 

הרנסנס של פברואר- מרץ

כל שנה, פברואר מביא עמו ריחות חדשים. כמו קריאה לנודד לצאת שוב למסעו, אל הדרך.

עדיין קר, אך מתוך האדמה פורצים להם בשלל צבעים פרחים ופקעות בשלל צבעים, ומזכירים לנו שהנה כוחות האביב בפתח ועמם כוחות הפריצה הפנימיים שמבקשים לצאת ולהתגשם.

הפריחה, ההסכמה לצאת במלוא ההדר ולהתהוות.

בהסכמה, בבשלות.

מזמינה אתכם לפעילות נפלאה שמתקיימת בחודשים אלו. פעילות המאפשרת התמרת הישן בחדש דרך אינטגרציה ואפשור.

%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d

סדנת נשימה מעגלית ועץ החיים

לנשום דרך המרכזים האנרגטיים, הספירות.

24.3.2017

להמשך קריאה ופרטים…

 

16425825_10208472735831120_2448278049193396893_n

מפגשי רוח וחומר- למתקשרים ומטפלים אנרגטיים.

אחת לשבועיים החל מה- 14.3.2017

להמשך קריאה ופרטים

(התמונה באדיבות רחל עשת)

 

 

 

%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98%d7%a8-%d7%a9%d7%a2%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%91%d7%94-3-recovered

שער להקשבה פנימה- מתחברים לתדר הגשמה

ריטריט של 6 שעות של תרגול דרך דו אין, מדיטציה, נשימה מעגלית והרפיה, לחיבור עמוק לתדר ולרטט.

יום שבת ה- 18.3.2017

להמשך קריאה ופרטים…

 

 

 

 

16299085_10208472735431110_7646953444872454502_n-1

קורס בסיס לתקשור מרפא גוף-נפש-רוח

10 מפגשים המעניקים כלים עוצמתיים לעבודה מעמיקה דרך המרכזיים האנרגטיים השונים לחיבור אל התודעה הגבוהה ולהדרכה.

מפגש ראשון- 19.3.2017

להמשך קריאה ופרטים…

(התמונה באדיבות רחל עשת)

 

%d7%a8%d7%a7%d7%a2-%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a2-%d7%9e%d7%a4%d7%92%d7%a9-%d7%91%d7%a9%d7%90%d7%99%d7%a4%d7%94

עץ החיים והסְפִירוֹת– איזון והגשמה עצמית

קורס בן 9 מפגשים לעבודה פנימית מעמיקה דרך עץ החיים והספירות. מה- 29.3.2017 אל תוך ספירת העומר

להמשך קריאה ופרטים…

 

באיחולי פריחה לבביים, 

יערה

על תקווה ועיניים פקוחות

ינואר 2017

גלי הקור והגשם המטפטף כבר כמה שבועות, מביאים אותי לחשוב עד כמה דברים יכולים להשתנות כנגד כל הציפיות. עד כמה לפעמים אנו בטוחים שדבר מה הוא כבר בלתי הפיך- אבל אז, כנגד כל הסיכויים מפציעה מציאות אחרת, כזו שמחייכת ואומרת- למה להיות קטני אמונה?

במהלך הקיץ שמעתי רבות, אנשים שונים, הטוענים, ש"השנה לא יהיה חורף מספיק גשום", ש"כפי הנראה, הכנרת תישאר ריקה, ולא יהיו מספיק ממטרים…", ש"המצב בארץ הולך ונעשה גרוע…" וכהנה וכהנה דאגות ואמירות ספקניות שמעמיסות את הלב והראש בפחדים וזמזומים. זמזומים מהסוג שמכבה את אורות התקווה, מלבה את החרדה ומאפשר לאש היוקדת של הייאוש להרים את הראש. 

ואם רק העזתי לרגע להשיב לאותם אנשים- שרגע, אל נקפוץ למסקנות טרם זמנן, או שאף פעם אי אפשר באמת לחזות את העתיד, שהרי מספיקה תנודה אחת של פרפר בקצה השני של העולם שתגרום לתזוזת עננים וסופות וגשמי ברכה!

ומיד נעתי  על כך: "את תמימה! את לא מחוברת… חיה באשליות… העולם נמצא במצב של… ו…. וגם… ובכלל…"

האמת, שדאגה מהסוג שלועס את המוח, כבר מזמן אינה מנת חלקי. ואין זה אומר שאני מתעלמת מן הדברים הקשים שמתחוללים כאן בכדור הארץ ומבקשים ריפוי.

אבל אני אוחזת באמונה שלמה, ש"אם קלקלת- אתה יכול גם לתקן…"

אני מוצאת שהתקופה הנוכחית כמו מבקשת להוציא על פני הקרקע את כל המוגלה הפנימית. מוגלה זקוקה למגע החמצן על מנת להתייבש. זקוקה ליציאה על פני הקרקע. כך שנוכל להיווכח בה בפיקחון עיניים, לזהות מה נמצא מולנו ולרפא.

העולם הגיע למקום בו הוא יכול להכיל את עוצמת הרגשות השליליים שהוזנו ברשת הקולקטיבית ולנקותם.

חלק גדול מן המסע שלי לעבודה מול הדאגה היה המפגש העמוק עם עצמי, עם כל הקולות שבי דרך ההתוודעות אל עץ החיים- הספירות השונות בגוף, שעל פי הקבלה הן כמו אבני ספיר אנרגטיות בגוף. 

ההתבוננות והעבודה העצמית על האמונה וחוסר האמונה שבי. ממה הן ניזונות. על הגמישות והנוקשות בהתמודדות עם אירועי החיים.

אני מוצאת שעל מנת לאפשר הגשמה מיטיבה עלינו לבחון את אמונתנו ואת גמישותנו. מרכז האמונה והאמון משויכים לספירת הנצח, הממוקמת במפרק ירך ימין (לא בכדי הביטוי "להתחיל ברגל ימין"…) ואילו ההוד, הממוקמת במפרק ירך שמאל ממונה על הגמישות. שתיהן קרובות לאדמה, לאופן בו נחזיק את גופנו על פני הקרקע, האופן בו נתקדם בחיים, האופן בו נגשים את עצמנו בבריאה מיטיבה. 

הדאגה, פעמים רבות, מקורה גם בערך עצמי פגוע, כזה שלא יכול לבטוח בעצמו במצבי החיים המאתגרים שהחיים עלולים להביא. אך אנו כבר יודעים, שלרוב, הדאגה המופרזת היא זו המושכת אלינו את כל מה שמפניו הודאגנו מלכתחילה.

מתוך תובנות אלו נולדו להן שתי סדנאות עומק, המבקשות, כל אחת בדרכה, להרחיב את הדיבור פנימה, על מנת לאפשר לאותה מוגלה פנימית לעלות על פני הקרקע ולהבריא: סדנת נשימה ועץ החיים בשיתוף עם יותם בויום, אחי הצעיר, חוזר בתשובה ושוב בשאלה ומוסיקאי בחסד עליון. ואילו הסדנה השנייה "שער להקשבה פנימה" בשיתוף עם חברתי למסע ולדרך, מיכל ספיר, ריטריט בן 6 שעות, המאפשר התחברות עמוקה לתדר הגבוה, דרך עבודת גוף, מדיטציה ונשימה מעגלית. 

זו לי זכות גדולה לעבוד עם אנשים כה איכותיים ומעוררי השראה.

מוזמנים בשמחה, יערה

סדנת נשימה מעגלית ועץ החיים 27.1.2017

הסדנה מתמקדת במרכזים האנרגטיים החשובים ביותר, הספירות, מרכזים המשפיעים על הצ'אקרות ועל תפיסת העולם. דרך נשימה מעגלית והתוודעות אל הספירות, כשברקע תומכת בנו מוסיקה חיה בתדר גבוה, נתחקה אחר מרכזים אלו ונאפשר להם פתיחה וזרימה.

פרטים בדף האירוע- נשימה מעגלית ועץ החיים  רישום ותשלום כולל הנחה

%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%a2%d7%a5-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d

 

שער להקשבה פנימה- מתחברים לתדר הגשמה 4.2.2017

ריטריט שכולו הקשבה והתחברות לתדר, דרך הגוף, המדיטציה, הנשימה המעגלית, התנועה וההרפיה מציאת החיבור המיטיב, הגשמה, לבריאת מציאות מיטיבה.

פרטים בדף האירוע- ריטריט שער להקשבה פנימה הרשמה ותשלום מראש

עצם-עצמי-עוצמה- להיות עצמי ולהתחבר אל הכלל- אל השאר

התקופה האחרונה מבקשת חיבורים שבטיים מחדש.
ללא כל ספק הפייסבוק מוכיח זאת.

לאחר פירוק השבט, החמולות המשפחתיות, לאחר עידן שלם של נפרדות- שתרמה המון, יש איזו בקשה מן העולם להתאחד ולהתחבר יחד:
אם זה יחד להגן על המים בדקוטה, אם זה להשמיע קול על זכות הנשים לשמירה וכבוד על גופן, אם זה לעזור יחדיו לנפגעי שריפה, אם זו תנועה סוחפת של אנשים למודעות, ליציאה אל האור, אם זה שיתופים רגשיים ותמיכות.

יש בתקופה הזו כוח המון כוח מרפא.
מי היה מאמין שאכן יבקשו סליחה מהאינדיאנים לאחר מעל 200 שנה על מה שנעשה להם?
מי היה מאמין שנשים יפסיקו להתבייש ויספרו את סיפורם בקול?
אני אכן אוחזת באמונה ובתקווה גדולה.

אך, התקופה הזו מבקשת גם לחדד את עצמי ולא לאבד בתוך ההתחברות הזו.
שמירה, לא מתוך נפרדות (או "מוליות" כפי שזה נקרא בתחומי הפסיכולוגיה).

ההתעוררות הנה סוחפת.
לעתים היא סוחפת עד כדי שאנשים מתלהמים. וזה מתפשט כאש בשדה קוצים…

ודווקא כאן חשובה ההסכמה שלנו רגע לעצור ולהתבונן. רגע לשמוע את האני האותנטי שלי. להיות קשובים לקצב שלנו, למה נכון או לא נכון.

הניסיון להעתיק או לשכפל זהות ודרכי פעולה של מי שעורר בנו השראה, דווקא יביא אותנו בהמשך לתחושה כואבת יותר של נפרדות, של איך אני מול השאר: עד כמה אני נפרד מן האחרים, עד כמה לא הולך לי….

ראו למשל זמרים מצליחים בעולם. כל עוד הם אותנטיים לעצמם ולאופן בו הם שרים ומגישים את המוסיקה שלהם (ועושים זאת טוב) הם יצליחו. ברגע שהם מנסים לשכפל הצלחה ולחזור על אותה גברת רק בשינוי אדרת- זה פחות הולך. השיר פחות יתפוס.
אם אדם ישיר בצורה שמחקה זמר מצליח ואהוב אחר, גם אם יעשה זאת טוב- אנחנו כקהל לא נסתפק בחיקוי. נאמר לו וואהו איזה יופי, ממש כמו הזמר… יש לך קול נפלא… אבל נעדיף ללכת לראות ולשמוע את המקור.

מי שעורר בנו השראה, נודה לו על כך, אך נמצא כיצד השראה זו מעוררת אותנו לדרך שלנו.

דווקא בתוך הזרימה הסוחפת הזו, מתבקשת מאיתנו התחדדות הראייה וההקשבה הפנימית. לעצמנו.

מיהו אותו עצמי? זה בונה את הנוכחות שלי בעולם- העצם. עמוד השדרה עימו אני הולכת בעולם? האם הוא נוטה להיות רך מידי או נוקשה מידי ויבשושי?
העצמי מבקש את האיזון. בין הרככת לבין הנוקשות.
אילו דברים "מפריעים" לעצמי שלי להיוולד? או להישמע באוזני?
הדיון עצמו כבר מאפשר לעצמי להיוולד.
ככל שהעצמי גודל ונהיה נוכח כך מתאפשרת לעוצמה שבי להתקיים.

להתחבר אל הכלל מתוך העצמיות, מתוך העוצמה.

(התמונה ב"אדיבות" נאסא. כדי שהעצמי שלי לא יכנס למגלומניה, לשים אותו בפרופורציות שהוא חלקיק קטן-אבל חשוב- ב/מתוך גלקסיה שלמה…)

יערה בויום-קפלן
מטפלת בריברסינג- נשימה מעגלית
מטפלת ומנחה לפתיחת תדרים ותקשור מרפא
אמא אוהבת
ורעיה אהובה
בת, קצת לא ממושמעת, אבל חמודה

1363977-5

הזמנה לשלום פנימי

אחת התכונות היפות של המים היא, שהאטומים שלהם נקשרים זה לזה בתהליך שנקרא קשר קוולנטי- או בעברית קשר משותף. אני לקחתי לעצמי את החירות לקרוא לזה קשר שיתופי…
זהו קשר בו האטומים חולקים את האלקטרונים שלהם עם שכניהם. אולי המים הם בעצם הדוגמא והביטוי הכי מדויק ל "ואהבת לרעך כמוך".
המים אינם מתקלקלים ויכולים להיות טובים מליוני שנים כל עוד הם זורמים, בתנועה, כך שהם מאפשרים כניסה של חמצן.
האטומים מקיימים קשר הדואג זה לזה. הם פועלים באהבה, בנתינה ובשלום זה לזה, פתוחים לאחר.
ואולי זו הסיבה שהם החומר שהכי מושפע מתדרים אנרגטיים, עד כי ממש ניתן לראות כיצד תדר מוזיקלי מסוים משפיע עליהם, כיצד הם מגיבים למילים חיוביות ולמילים שליליות.
אנחנו, יודעים ש 70% ממשקל גופינו הוא מים, המים ממוססים חומרים ומשמשים כמערכת הובלה של החומרים בגוף.
כמה השפעה יש לנו על המים בגופינו. האם קיימים בנו קולות מנוגדים בו זמנית זה לזה? האם בתת קרקעי מתחולל בנו תדר של מחשבות שליליות? חיוביות? האם אנחנו כיצור חי יודעים לזהות ולהתחבר לאחר או שמא לחוש נפרדות, שהרי תחושה כזו של נפרדות ללא ספק תשפיע גם על המים בתוכנו, על מעברי החומרים, על איברים מסויימים.
נכון, ישנה משמעות עצומה לעבודה עם מחשבות חיוביות (כשלמדתי ריברסינג קראנו להן מחייבות…) הן אכן מאפשרות תנועה פנימית, גם אם המחשבה לא מוטמעת בי.
אבל רק לתחילת התנועה הפנימית. לסימון השביל. לסימון הכיוון בדרך.
ככל שאני חוקרת את עצמי ואנשים קסומים שמגיעים אלי לחדר הטיפולים, אני מבינה יותר ויותר שהשינוי באמת יתרחש ממקום של דו שיח ותקשורת עמוקה עם עצמנו, כזו המאפשרת לאתר ולמצוא את כל הרגעים והמקומות בהם נטמנו בתודעתנו זרעי המחשבה השלילית על עצמנו ועל העולם.
למצוא את החוויה הרגשית שיצרה אדמה פוריה לאותו נבט של מחשבה שלילית לנבוט ולצמוח כצמח המשתרג ומשפיע על כיווני התנועה הפנימית.
כזה שבסופו של דבר מעכיר את המים הפנימיים.
לאפשר לעצמנו לשמוע את הקולות הבראשתיים של אותה תודעה ובכך כבר להכניס חמצן חדש ותנועה אל אותם מי הנפש, מי הרגש.
ההסכמה בכך כבר מתחילה לאפשר התמרה ואינטגרציה.
כמה שלום פנימי אנו מאחלים לעצמנו?

689ed97a-1d43-4302-aab0-97fccba9eb26.jpg

תודעת שפע, חוקי המשיכה, חמדנות נאותה וחמדנות נואלת

ככל שמתבוננים לעומק על תודעת השפע, מבינים שהיא מקבילה לתחושת השובע בקיבה, ומשם המושג "שביעות הרצון".
הרצון רגוע, מרגיש שיש לו מספיק והכל בסדר: "אני לא רעבה. אכלתי טוב. שבעתי, אולי אני מנשנשת סתם מתוך חשק, אך לא מתוך רעב פנימי…"

מי שכמוני הגיע וצמח מתחומי היצירה והאומנות, מכיר את האמונה והתפישה הכוזבת כי אומן טוב הוא אומן מיוסר, רעב, שאולי אפילו אין לו הכרה בחייו והעולם נגדו, וככל שהוא מהזן שמוכן לחתוך לעצמו את האוזן/כל איבר אחר (והיו דברים מעולם) כך יצירתו משמעותית יותר, גם אם נפשו או קיבתו ירעבו ולא ידעו מנוחה.
החיפוש הבלתי פוסק אחר מנוחה ושלמות היצירה.
ז"א שלמעשה שעצם הבחירה להיות אדם יוצר מטילה עליך סוג של חותמת לרעב פנימי או/ו חיצוני.
עם השנים אנחנו מבינים שכולנו סוג של יוצרים. אנחנו היוצרים של המציאות ובוראים לעצמנו את החיים שאנו חיים.
ולפחות אלו שחוו והגדירו עצמם כיצירתיים לא חשים מסורסים בחלימה, בידיעת ליבם ותשוקתם, לעומת אלו שטוענים שאין להם מעוף, תשוקה או יכולת לדמיין.
אבל, למעשה כולנו סוג של סובלים מתת תזונה או רעב תמידי (אכילה כפייתית) לתחושת חוסר שביעות הרצון.
זוהי תודעת החסר.
כמובן שיש בה גם משהו יפה, כי היא זו הדוחפת אותנו להתפתחות ולצמיחה, אבל רק אם לומדים לאזן ולהרגיע את הרצון המשתולל. זה שתמיד, לא משנה כמה יקבל, לא יהיה שבע וירגיש שזה לא מספיק.
לחלקנו הוא יוצר מצב של חמדנות נואלת- שרוצה עוד ועוד ועוד להשביע את הבור שאין לו תחתית.
הרצון הזה שלא מספיק לו, קשור לחוויות כואבות שהותירו רגשות עזים לא מעובדים, שהפכו למסקנות והחלטות שנחרטו על לוח ליבנו כדי לצמצם את הכאב הפנימי אך בכך נוצרה תפישת עולם שלמה (מוטעית) שמנסה למיין את העולם לפי טוב ורע. מתוך רצון להישמר.
אך התפישה הזו מבלי משים מושכת אלינו דווקא אירועים שיוכיחו ויעגנו את שורשיה, כי הרי שאנו יוצרים, וזו המציאות שאנו מושכים אלינו ובוראים. גם אם טענו שאין בנו שום היבט יצירתי…

איך מאפשרים לאותו רצון ראשוני שבנה ויצר תפיסות ואמונות על גבי אמונות ודרך חיים להרגע ובו זמנית להמשיך לרצות ולחלום ולהשאיר את הבטן קצת ריקה כדי להתפתח ולא לחוש שיודעים הכל? כדי שלא תתעורר בחילה? חמדנות ברמה הנאותה- כזו שיש לה חשק לעוד ואינה מתנמנמת…

ב6.11.16 נפתח קורס רביעי בהנחייתי לתקשור מרפא.
בו גם נלמד לעומק על המיקום האנרגטי בגוף של שביעות הרצון וכיצד לאזן ולאפשר לה להבריא- לברוא מציאות חדשה.
פרטים בקישור.
מוזמנים באהבה
מוזמנים גם לשתף כי שפע זה דבר מדבק…

https://www.facebook.com/events/1257464157649739/

בין הרצוי למצוי

עוד כשהייתי ילדה, היה בטבעון עיתון מקומי שנקרא "רצוי ומצוי" (הוא עדיין פעיל אם אינני טועה). ברור שכמקומיים מן היישוב המצאנו המון בדיחות על חשבונו: "רצוץ ומצוץ" וכו'…
אבל עם השנים החולפות אני מבינה יותר ויותר שהשם שלו הוא סוג של גאונות. באמת.

שהרי הקונפליקט המרכזי בחיינו הוא בין הרצוי למצוי.
כל אדם, באשר הוא, פוגש במהלך חייו בפער הזה שהמציאות יוצרת בין הרצוי למצוי.
אין אדם שלא חווה זאת.
אחד יחווה את זה דרך אכזבה, אחר דרך ייאוש, שלישי כמשבר אמון עצמי או אמון בסביבה ו/או בחיים וכו'…

מיני מינים וסוגות יש לפער הזה.
והפער הזה תמיד כואב.
וכן. נכון. אנחנו בוראים מציאות.
ובכולנו קיימת השאיפה לממש את עצמנו בזוגיות, באהבה, בפרנסה, בהגשמה, בקריירה, ילדים, יצירה וכו'…
ורוב הסיכויים שבחקר פנימי עמוק נגלה כי אנחנו יוצרים חלק ניכר מן הפער הזה.

ועדיין גם כשנצא במסע עמוק פנימי לנבכי התודעה התת קרקעית לגלות מדוע אני מזמנ.ת דווקא את המציאות הזו ולא אחרת ונזקק במלוא מרץ את הכוונות וניפתח ונרחיב ונגדל ונקפץ קפיצות קוונטיות בהתפתחות האישית ובתודעה עדיין נחווה גלים של פער בין הרצוי למצוי.
אך ככל שנלמד את עצמינו, את קולותינו, את קורותינו: מדוע אני חווה את החיים דווקא דרך תחושות מסוימות, נוכל לאפשר לכאב מן הפער להתרכך. נוכל לאפשר לפער להצטמצם, נוכל ללמוד גמישות בין הכוונה והצורך לבין היווצרות המציאות.
לתקשר עם עצמנו.
לבדוק כיצד זה משפיע עלינו מבפנים.
לדבר עם עצמינו. את עצמנו.

גאות ושפל.
כך העולם עובד.
כך הנשימה עובדת- כיווץ והרחבה.
זוהי תנועת החיים.

 

בתחילת נובמבר יפתח הקורס הרביעי שאני מקיימת לתקשור מרפא.

התקשור המרפא, מתמקד בגופים ובמרכזיים אנרגטיים שונים המאפשרים לברוא מציאות חדשה, לאזן ולחולל ריפוי בגוף, בנפש וברוח. הוא המאפשר את היכולת לברוא ולהבריא.

הרצון של כולנו לאפשר לעצמנו לפעול כמערכת מאוזנת, בחיבור אל הלב, אל תחושת הקיימות
הרצון לחוש התרוממות רוח, שמחה ושלווה. להיות מחוברים לקולנו הפנימי, אל עצמיותנו הגבוהה, זו שיודעת.

מזמינה אתכם למסע של 10 מפגשים, לחקירה פנימית של היוודעות והכרה
של פגישה עצמית עוצמתית ומעמיקה, המאפשרת איזון, חיבור ומידתיות.

בקרוב תפתח גם קבוצה נשית בימי שני בבוקר, בשיתוף עם אלונה פרץ, מנחה ואחת המאסטריות הגדולות בארץ לאימפרוביזציה מתוך חקירה רגשית עמוקה. תוך שיתוף פעולה בין הדיספלינות השונות-דומות מהן צמחנו שתינו, נאפשר שדה חקירה עמוק תוך הקשבה פנימית, ביטויי תנועה ומרחב, נלמד לחוות את הרגע וננשום נשימה מעגלית- ריברסינג את החומרים המבקשים אינטגרציה.

ועוד דברים נפלאים שהשנה הברוכה הזו פותחת…

 

מרחב מקודש

חדר הטיפולים, עבורי, הוא מרחב מקודש.

מרחב מקודש, מהבחינה שהוא מרחב לגילויים עדינים, פנימיים של כל אדם שנכנס בשעריו. מרחבי הנפש, השמורים, שעל כל המתרחש בו יישאר באותו מרחב מקדש ומקודש, ואם ייבחר לצאת יהיה זה רק מצידו של האדם שבא להיעזר.

אך למען האמת, זהו מרחב בו שתי נשמות מתערטלות בכל מפגש.
גם זו שלי. כל מה שבא לפתחי, לא מקרי הוא.

אך לא רק מבחינה זו מרחב זה מקודש, אלא בעיקר בגלל ההסכמה של אדם להיפגש עם מרחביו הפנימיים, לברר ולהיוודע לכל החסמים, ההתנגדויות. להסכים לצאת למסע בו הנפש מבקשת לפגוש ולהתאחד עם הנשמה האלמותית ולחבר בינה לבין הגוף המתממש בחומר.

לעיתים הסכמה שכזו מלווה בכאבים רבים שמבקשים להתנקות דרך בכי, צער והתאבלות, לעיתים חיבורים שכאלו מזמנים לגוף מיחושים, שכן שנים רבות הוא נותק, ובתחילה, לאחר זמן של אי חיבור הוא מנסה לכייל עצמו וכל רטט מרגיש כרעם.
זו הסכמה מקודשת להיפגש עם עצמנו.

זו חניכה עצמית ופנימית.
זהו שלב מחייב בהגשמה ובמימוש.
זו למידה פנימית תוך התרה.

ואין דבר מקודש בעיני מאשר כוונתו של אדם להטיב עימו ובכך להטיב עם סביבתו….

ביום שישי הקרוב 14.10.16 סדנת נשימה מעגלית- ריברסינג בליווי מוסיקה חיה בתדר אהבה 528.
פרטים בדף אירוע –
https://yaara-buium-kaplan.co.il/%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99/

להרשמה-
http://lp.vp4.me/rfp7

שנה טובה!

שנה חדשה,

אני מזמנת לעצמי בשנה זו עוד יותר תקשורת עם כל הקולות שבי…

אני מזמנת לעצמי אהבה ושמחה והסכמה

בכולנו קיים הרצון להגשים את עצמנו, לממש את עצמנו…
לברוא את השנה שתבוא עלינו לטובה…
אך בכדי שזה יתרחש צריך גם למשש את עצמינו מבתוכו, ללוש, לדבר עם עצמנו, לדבר את עצמנו…. לעבד ולעכל.

לשמוע את תשוקות ליבנו המכווננות אט אט אל מהותנו הפנימית העמוקה ביותר.

מוזמנים לסדנת נשימת ריברסינג,
כשברקע מתנגנת מוסיקה אקוסטית חיה בתדר 528- תדר אהבה.
תדר המאפשר מרחב תומך.

יום שישי 15.10.16 בשעה 9:00-12:00

להרשמה הרשמה לסדנה

לפרטים נוספים פה באתר בעמוד "סדנת ריברסינג"

שנה נפלאה!!!

%d7%a1%d7%93%d7%a0%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%94

תקשורת

תקשורת היא זו היוצרת את החיבורים.
החיבור בין שמיים וארץ, ואת המעבר בין רעיון למעשה.
היא הכוח שמאפשר לאידאות האלוהיות להתגשם במציאות, ובה מתבצע המעבר מהעולם הרוחני לעולם הגשמי.
היא צוברת את המודעות, התובנות והשיקולים ומטרתה היא אחת: לאזן, לכוון ולהזרים את כל שנאגר בתוכה החוצה לידי ביטוי והגשמה.

היכולת לתקשר מעידה על רגש נעלה. התקשורת היא יסוד החיים.
היא הצינור המחבר בין הנותן למקבל, עמוד השדרה הרגשי של הנפש האנושית.
כל אדם זקוק לה על מנת לגדול ולצמוח.
תקשורת היא הקשר במערכות יחסים: בין בעל לאישה, הורה וילד, אחים ואחיות ובין חברים.

היא זו המוציאה את הרגשות הפרטיים לתקשורת עם הזולת, מהבודד לחלקיק מתוך מכלול הפסיפס האנושי, מאפשרת למזג את כל סך הפרטים ולחברם.

התקשורת איננה הבעת רגש בודד אלא כל מכלול ההוויה שלך ומשם מייצגת את המהות הגבוהה.
גם באי שלמותנו, קיימת השלמות.

האם אני מביעה את עצמי נוכחה, בצורה מלאה? האם אני מצליחה לבטא את תחושותיי ורגשותיי?

האם בתקשורת שלי אני מסוגלת להיות במצב דו כיווני? גם בקליטה וגם בשידור.

התקשורת מאפשרת לנו לבטא את עצמיותינו. דרכה ניתן להבין מה מכוייל ומה דורש כיול.