מתוך הספר "ללכת בכל דרכיו"

ספר לאתר- כריכה

להזמנת הספר

הזמנה למסע 

אני חובבת חפירות ארכיאולוגיות נפשיות ידועה בציבור.

הדבר ניכר באופיי כבר מגיל צעיר, כשהייתי מתבוננת שעות ארוכות בספרי הילדות שלי: בייגלה, מיץ פטל, זרע של צנונית.

הייתי מתעכבת על רגעי הדרמה הקשים וחוזרת אליהם שוב ושוב: זהובה הכלבה נפלה לבור והיא בוכה ובוכה, אריה צועק ומאשים את ג'ירפה המתלהבת – בגללך! אודי הקטן מתמיד ומשקה כל יום את זרעו ששתל בגינה והוריו ואחיו עומדים סביבו ומודיעים: זה לא יגדל!

לא הועיל שהסוף בא על פתרונו לטובה, כי אני נשאבתי שוב ושוב לרגעי הכאב העוצמתי של אותן דמויות.

בבגרותי, משכו אותי יצירות מתחומים שונים החושפות את הנפש, פנימה, זו הפגיעה והרגישה, העומדת בחשש מאחורי כל מנגנוני ההגנה.

לכן, כשנפגשתי לראשונה עם עבודת איזון המידות בספירת העומר, נדהמתי.

זו הייתה תקופה בה שלושה מאחיי חזרו בתשובה, והם היו חדורי שליחות להרביץ תורה בכל מי שנשם לידם.

בביתה של אחותי, התאספו כל ערב 'מתחזקים' למיניהם, והתפלפלו על היבט הספירה של אותו היום בספירת העומר, ללמידה בחברותא.

הייתה ברשותם חוברת עבודה קטנטנה בהוצאת בית חב"ד, עם מידע תמציתי וקצרני על הספירות, ועל ההיבטים השונים שלהן בהתאמה לכל יום.

הרגשתי שנגלה בפני פלא.

המידע המתומצת על ההיבטים הנפשיים הצביע על עומק וחשיבה פתוחה – כזו שמאפשרת לתודעת האדם להתרחב ולהעמיק בתפישת העצמי – בינו לבין עצמו –  ואל מול האחר.

במקביל לגילוי עלה בי גם כעס עצום.

למה העבודה העמוקה הזו נעשית רק בספירת העומר? האם לא ראוי שאדם יעשה עבודה בינו ובין עצמו – ובינו לבין חברו – לאורך כל השנה?

איזה מן צביעות היא זו?

למה רק אנשים דתיים נחשפים לחומרים הללו? 

ובטח שעצבנה אותי טענת הנוכחים באותה פגישה, שרק היהודים ניחנו בספירות הגבוהות וששאר בני האדם – "הגויים" –  נחותים יחסית אליהם.

היום אני מבינה כי היו אלו הפרשנויות האישיות שלי, שהיו מאופיינות בהתנגדות – במפגש עם פרשנויות של האחר, הצובעות את העולם בשחור ובלבן.

בקשתי בתחינה לקבל את החוברת הזו – הקטנה  והתמציתית. עיניהם של הסובבים הוארו בתקווה, כי הנה הנה, המתנגדת הסדרתית לחזרה בתשובה, תיכף חוצה את הסף ועוברת לצדם.

אך לא.

המתנגדת הסדרתית,

היא זו הנמשכת להיוודעות ולהכרה –

ורק ביקשה לחקור עוד.

לצלול פנימה.

עמוק.

בלי הבדלי דת, גזע ומין.

במשך שנים רבות, חזרתי אל אותה החוברת – תיקון המידות היומי, מתבוננת וחוקרת ללא כל הדרכה, מתוך חיבור רגשי ואינטואיטיבי.

ובכל זאת, חסר לי משהו.

שנים לאחר מכן, בהיותי כבר מטפלת רגשית בנשימה מעגלית, אימא לשני ילדים, מצאתי את עצמי מתגלגלת לשיעורי תקשור מְרַפֵּא.

גם למידה זו התאפיינה בהתנגדות, בהתחלה.

השיעור כלל לימוד על הספירות כמרכזים אנרגטיים, ומשמעותו של כל מרכז בבחינת הנפש, הרגש וההוויה.

ההתנגדות החלה שוככת. 

בהמשך לא האמנתי למראה עיניי ולמשמע אוזניי: כמו נפתחו בפניי שערים עצומים – לגן עדן של מידע מעמיק על הספירות. מצאתי את עצמי סוף סוף פוסעת דרך השער – מקבלת מידע מעשיר ומפרה.

לימים אחי הצעיר, יותם, חזר שאלה ובאמתחתו תכנים ומידע רב שהיטיב לחקור כתלמיד חכם ומבריק בישיבה.

מצאנו עצמנו משתפים זו את זה בידיעות הרבות שאספנו ועיבדנו, כל אחד מזוויות חייו השונות, מבררים אותן דרך התחושות והרגשות – דרך החוויה החושית של החיים.

תובנותיו וידיעותיו של יותם פגשו את שלי, הפרו אלו את אלו בהשראה רבה, והולידו תובנות חדשות.

בעצם, הרגשנו שטסנו לחלל ובחזרה. עלינו מעלה, עד שתמונת חיינו נפרסה ממבט על, כזו המאפשרת לראות את התמונה הרחבה. התגלו בפנינו תובנות שעזרו ללמוד

את עצמנו ואת הווייתנו בעולם, לפרום קשרים סבוכים בנפש – מהסוג שאינו מאפשר התגשמות נאותה ומיטיבה, והכי חשוב, עזרו לנו ללמוד להקשיב לכל הקולות הפנימיים ולקבלם.

במהלך השנים האחרונות, כל אחד מאתנו העמיק בעשייתו, בעוד השיחות בינינו והלמידה המשותפת העשירו זו את זה.

המפגש עם החומרים האלו העצים את עצמיותי, את חווייתי הנוכחת ב'כאן ועכשיו'. שינוי ממשי החל להתרחש בתוכי. מהתנגדות להסכמה.

בתהליך הזה עלתה בנו התמיהה על כך שהחומר הכה חידתי, במקורו, נהיה בהיר, מפליא ומשנה תודעה כשהוא הופך לעברית מדוברת.

הבנו יחדיו שבידנו חומרים מכוננים, מחוללי אנרגיה ומרטיטים, בשפה בהירה ומדוברת, וגם שלשנינו יש כלים נפלאים: יותם עם ידיעותיו, אני בהנחיה אל הלב והרגשות, הוא בנגינה מרפאה, ואני בנשימה ובריפוי.

החלטנו להקים קבוצת חברים משותפת שתהווה פיילוט לקבוצת עבודה על ספירת העומר.

מאותו רגע החל מסע חקירה מקיף, מתוך מטרה לאפשר לחברים שקפצו לאתגר, לחוות באופן מיטבי את ההבנה והעבודה הפנימית המיועדות לכל מרכז. היה לנו ברור שאנחנו מעוניינים להעביר את המידע לא רק ברמה האינטלקטואלית, אלא שהם יחוו אותו בהוויה מלאה: דרך דמיון מודרך, מדיטציה בליווי נגינה – בתדרים של אהבה והרמוניה של הטבע, ועם שיתוף ריגשי תומך, וביטוי יצירתי.

תוך כדי ההתנסות גילנו, שהלימוד בקבוצה העצים את ההפנמה של החומרים הנלמדים, מכיוון שבקבוצה התאפשרה לכל אחד מהנוכחים בדיקה עצמית של

תחושת הנפרדות. היא העניקה כוח גם ללמידה בעזרת דפים לעבודה עצמית שהכנו לכל יום בספירת העומר.

לאחר התנסות זו, אספנו את דפי הלמידה הרבים שיצרנו וחילקנו לחברי-הקבוצה, וריכזנו אותם לספר הדרכה לעבודה עצמית: ארבעים ותשעה יום לזיכוך ומירוק רגשי.

הוביל אותנו הרצון ליצור ספר לעבודה מעמיקה, המתאימה לכולם, גם למי שאינו מעוניין לקחת חלק בסדנה דינמית בהנחייתנו, או – לאוטודידקט המעדיף למידה עצמאית בדלת אמותיו.

ולפניכם התוצאה.

לפי ניסיוננו והבנתנו ניתן, אפשרי ואף רצוי לעבור את  התהליך בכל תקופה בה תבחרו בכך, ולא רק בספירת העומר.

מקווה שתהיה לכם עבודה נוחה, נעימה ומדויקת.

מאחלת לכם מסע מופלא!

יערה בויום – קפלן


עֲלֵה עַל הַכְּתָב

עֲלֵה עַל הַכְּתָב,

בָּאֵר וּפָרֵשׁ,

כָּל רַחֲבֵי תֵּבֵל נִפְרָשִׂים לְךָ,

גַּם בְּיוֹם חֹרֶף זוֹעֵף.

כִּי לֹא מֵחָכְמָתְךָ הִיא וְלֹא מִבִּינָתְךָ,

אֶלָּא מֵחֶמְדַּת הַמָּקוֹם,

חֶמְדַּת הָאֲדָמָה.

צֵא,

וְלִבְגָדֶיךָ רִקְמַת מֶלֶךְ!

עֲמֹד!

עַל רֹאשְׁךָ זִכָּרוֹן.

גַּם אִם

תְּשׁוּבוֹתֶיךָ סְדוּקוֹת,

לִבְּךָ חָפֵץ,

'לַמְּדֵנִי'… לוֹחֵשׁ.

יותם בויום, 2015

הזמנה לאיזון ולהגשמה עצמית

אנו חיים בתקופה בה רבים מאתנו, מחפשים אחר שינוי.

שינוי שיאפשר לתודעתנו הפנימית הגבוהה, להשתחרר מחסימות והפרעות רגשיות, מאמונות, מסקנות, החלטות  כוזבות, צווי מניעה, וכל דכפין שלא מאפשר לנו לממש ולהגשים את עצמנו.

וזאת משום שנקעה נפשנו מהסבל הכרוך בהפרעות אלו.

גם כאשר אנו צוברים עוד רכוש או משפרים את המעמד המקצועי, לרוב איננו חווים את אותה שלווה והנאה, שחשבנו שאנחנו אמורים להרגיש.

מהתבוננות במסורות, זרמים ודתות בעולם לאורך ההיסטוריה, מתגלה כי בבסיס האמונה, כולם מדברים על איזון וניקוי הפרעות בתפיסות עולם ובחשיבה, כדי להגיע לשלווה, הנאה, חיבור ואחווה.

הצורך באיזון ובניקוי, הוא כדי שיוכל לבוא לידי ביטוי השכל הישר, האובייקטיבי, זה שאינו נתון לפרשנות סובייקטיבית, המושפעת מחוויות העבר וצרות אופקים. 

ההינדואיזם רואה בהפרעות החשיבה את צעיף האשליה (מאיה). הבודהיזם מתאר הפרעה זו כמייצרת את הסבל האנושי, ואילו ביוון העתיקה בוטאה הפרעה זו כ"היבריס" – חטא הגאווה, שניתן להגדירו כחשיבה מגבילה שמיוצרת על ידי האגו.

המילה "חטא" בעברית, מתייחסת להחטאת השכל הישר.

מתוך כך, ניתן להבין מדוע הנצרות והיהדות מדברות רבות על החטא הקדמון. הוא מבטא את החטאת המהות הטבעית של הקיום, מתוך הפרעה בפעולת השכל הישר.

מה הן הסְפִירוֹת?

על פי הקבלה היהודית, בכל אחד מאתנו קיימות "סְפִירוֹת" – מרכזים אנרגטיים דמויי קערות, במיקומים שונים בגוף, המסודרים בצורת "עץ החיים". תפקידן מרכזי יותר מזה המיוחס לצ'אקרות.

קערות אלו, אמורות לקלוט את האור, את הרטט, את אנרגיית החיים מלמעלה, ולהזרים אותם לאורך הגוף, בעוד הצ'אקרות מזרימות את האנרגיה בכיוון ההופכי – מן האדמה ועד לכתר הראש.

רמזים לידע על עץ החיים והספירות נמצא גם בתרבויות שונות, ברחבי העולם, בדרום אמריקה ובמזרח הרחוק.

יש הטוענים שמקור המילה 'סְפִירה' הוא מאבן ספיר -אבן קריסטל בעלת סגולות רבות.

על הספירות להיות מאוזנות, ולתפקד במידתיות עדינה בינן לבין עצמן, על מנת לאפשר לאדם לחוש הנאה, שמחה, תקווה ושלווה, ומשם – הגשמה עצמית שנובעת מן המכלול.

ספירות אלו יצאו מאיזון במהלך ירידתנו לגוף והתגשמותנו בחומר, ובכך הן משבשות את תפישות עולמנו ויוצרות מערך אמונות, הרגשות ותחושות – לעיתים כוזבות – המונעות את הגשמתנו המלאה.

עבודתו האינסופית של האדם היא לאזן מרכזיים אלו על פי המידה הנדרשת לפרק חיים מסוים, ולשלב התודעה בו הוא מצוי.

 

ספירת העומר

ודאי שמעתם פעמים רבות על ספירת העומר.

זוהי ספירה של 49 ימים במהלך 7 שבועות, מערב פסח ועד לחג מתן תורה בשבועות.

על פי המסורת היהודית, ימים אלו משמשים חלון הזדמנות לעבודה אנרגטית משמעותית. בתקופת זמן זו, תמיכה אנרגטית זמינה לכל מי שמוכן ומזומן[1] לאזן ולהרחיב את כליו הפנימיים, כך שיוכלו להתרחב ולהכיל את השפע ואת האור.

העבודה הפנימית מבקשת איתור ומיקוד של שורש ההפרעה, ומשם יתכן ריפוי המאפשר להעצים את הווייתנו ולהוציאה אל הפועל.

במשך 49 יום נדרש מן האדם לצלול עמוק אל נבכי נפשו, על מנת לתקן את החיווטים[2] השונים שיוצרים האטה או חסימה בזרם הפנימי, ומבקשים מידתיות אחרת. זוהי עבודה נפשית יומיומית, המאפשרת לבחון את ההפרעות הרגשיות שנוצרו.

כל שבוע בספירת העומר, מוקדש לעבודה על אחד מתוך המרכזים האנרגטיים של שבע ספירות הנקראות ספירות הַמִּדּוֹת. שבע אלו, מתוך עשר הספירות, הן הספירות שהאדם אחראי על וויסותן.

כל ספירה אחראית על תחומים והיבטים נפשיים –רגשיים בהוויית החיים.

ישנן ספירות נוספות, באזור הראש, שקשורות לחיבור לאֱלֹהַּ. הן מתפקדות בתיאום עם ספירות המידות ומגיבות אליהן ואל אופן פעולתן, ולכן הן אינן מבקשות שנקדיש להן "תיקון מידתי".  

עבודה זו מאפשרת לבחון מהו הסיפור שבאמצעותו נפשנו מצעפת את ראייתנו ויוצרת הפרעות בתפקודנו, בהבנת מהותנו, וכמובן ביכולת שלנו להגשים עצמנו מתוך אהבה והנאה.

בכל יום מ-49 ימים האלו, האדם נחלץ מעוד שלב של 'טומאת הנפש', הסובייקטיבית, לקראת היום ה-50 לטהרה, המאפשר מבט-על אובייקטיבי, ממעוף ציפור.

הערות:

[1] אף נהוג על פי נוסח הסידור לומר "הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של ספירת העומר כמו שכתוב בתורה…לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה…"

[2] חיווט- מושג השאול מעולם החשמל והכוונה לחִבּוּר או פְּרִישָׂה של חוטי חשמל או כבלים המאפשרים זרימה של אנרגיה.

 להזמנת הספר

עקרונות העבודה לתהליך איזון המידות

ספר זה מכיל מאמרים, מידע, משימות ותרגילים.

חלקו הראשון מכיל מאמרים מקדימים לעבודה הפנימית.

חלקו השני מכוון לעבודה של 49 ימים רצופים, לאיזון המידות – זיכוך תכונות הנפש והטבת רגשות האדם.

בראש כל שבוע עבודה, הצגנו מאמר קצר המאפשר לדייק את העבודה לשבוע זה.

התהליך מכוון למירוק הלכי הנפש המשפיעים על תודעתנו, ועל יכולתנו לברוא מציאות מיטיבה. במקום להגשים את עצמנו מתוך ערפול וחוסר מודעות, אפשר לברוא מתוך דיוק וכוונה ברורה. במקום לפעול נגד עצמנו מתוך רעב ותשוקות – נוכל לאחד כוחות עם הנשגב.

המאמרים מאפשרים להגיע לשלב העבודה הפנימית במוכנות ובבשלות, ולכן מומלץ לקרוא אותם כמה ימים לפני תחילת המסע לאיזון המידות.

כאמור, נהוג לקיים תהליך זה בספירת העומר, אך כפי שכבר צוין אפשרי ומשמעותי לבצע אותו בכל רגע או תקופה במהלך חיינו, על פי בחירתנו האישית, ואף לחזור עליו מדי פעם.

כתיבת בוקר

הכתיבה מאפשרת לנו להבחין בעמדתנו בנושא היומי, בכך שהיא מחייבת לגבש מחשבות ותחושות למילים.

בכל יום מימי שבעת השבועות תקבלו שאלות מנחות. השאלות פותחות צוהר לכתיבה בנושא הנידון ביום זה בהקשר לאותה ספירה.

מלאו שני עמודים בכתב יד, מתוך זרם התודעה הפרטי שלכם, לפי ההנחיות שתקבלו לכל יום.

אין צורך בכתיבה הגיונית או קוהרנטית – אלא בכתיבה חופשית בה אתם מאפשרים לעצמכם לשחרר את זרם התודעה הפנימית שלכם בנושא המיועד ליום זה. 

השאלות המנחות הן רק הצעה, להכוונת העבודה לכל יום. במידה ואתם חשים שהכתיבה חופשית ממעצורים, או שעולה בכם משהו אחר, צאו אחריהם למסע.

כתבו מתוך שחרור, מבלי להיות מוטרדים אם הכתב קריא או לא, וללא ניסיון לעשות עריכה.

כתבו מתוך ידיעה שאף עין לא תפגוש טקסט זה מלבד עיניכם.

בתום הכתיבה מומלץ להניח לדפי הבוקר ולא לשוב אליהם לקריאה חוזרת עד תום אותו שבוע.

הקריאה החוזרת בסוף השבוע, מביאה אותנו לעמדת המתבונן בעזרתה נוכל ליצור מרחק מתוכנו. מרחק זה הוא שיאפשר את מבט העל ממעוף הציפור, מבט אובייקטיבי. הוא זה המחלץ אותנו מתוך הלופ של דפוסי חיינו.

אתגר יומי

בנוסף על השאלות המונחות לכתיבה פנימית, נציב בפניכם גם אתגר יומי על היבט מסוים בחייכם לכל אחד מהימים.

סיכום ערב

לקראת השינה, או סוף יום הפעילות, שבו וכתבו בקצרה סיכום ערב, שבו תבטאו כיצד חשתם, במה הבחנתם, ומה למדתם על עצמכם ביום זה; האם הצלחתם באתגר, וכיצד זה בא לידי ביטוי.

כדאי גם לציין לעצמכם, מה היה לכם קשה או העלה התנגדות, ומה זרם בקלילות.

מפגש שבועי

לאלו העוברים את המהלך דרך הקורס, נפגש אחת לשבוע במהלך ספירת העומר.

המפגש יאפשר שיתוף, ביטוי אישי, מדיטציה ודמיון מודרך.

בכל מפגש נלמד יחדיו בצורה מעמיקה, דרך דיון על הספירה הנחקרת באותו שבוע.

השיתוף בחברותא – הוא האפשור להרחבת הכלי של המתבונן האובייקטיבי.

להזמנת הספר

 

מודעות פרסומת