על תקווה ועיניים פקוחות

ינואר 2017

גלי הקור והגשם המטפטף כבר כמה שבועות, מביאים אותי לחשוב עד כמה דברים יכולים להשתנות כנגד כל הציפיות. עד כמה לפעמים אנו בטוחים שדבר מה הוא כבר בלתי הפיך- אבל אז, כנגד כל הסיכויים מפציעה מציאות אחרת, כזו שמחייכת ואומרת- למה להיות קטני אמונה?

במהלך הקיץ שמעתי רבות, אנשים שונים, הטוענים, ש"השנה לא יהיה חורף מספיק גשום", ש"כפי הנראה, הכנרת תישאר ריקה, ולא יהיו מספיק ממטרים…", ש"המצב בארץ הולך ונעשה גרוע…" וכהנה וכהנה דאגות ואמירות ספקניות שמעמיסות את הלב והראש בפחדים וזמזומים. זמזומים מהסוג שמכבה את אורות התקווה, מלבה את החרדה ומאפשר לאש היוקדת של הייאוש להרים את הראש. 

ואם רק העזתי לרגע להשיב לאותם אנשים- שרגע, אל נקפוץ למסקנות טרם זמנן, או שאף פעם אי אפשר באמת לחזות את העתיד, שהרי מספיקה תנודה אחת של פרפר בקצה השני של העולם שתגרום לתזוזת עננים וסופות וגשמי ברכה!

ומיד נעתי  על כך: "את תמימה! את לא מחוברת… חיה באשליות… העולם נמצא במצב של… ו…. וגם… ובכלל…"

האמת, שדאגה מהסוג שלועס את המוח, כבר מזמן אינה מנת חלקי. ואין זה אומר שאני מתעלמת מן הדברים הקשים שמתחוללים כאן בכדור הארץ ומבקשים ריפוי.

אבל אני אוחזת באמונה שלמה, ש"אם קלקלת- אתה יכול גם לתקן…"

אני מוצאת שהתקופה הנוכחית כמו מבקשת להוציא על פני הקרקע את כל המוגלה הפנימית. מוגלה זקוקה למגע החמצן על מנת להתייבש. זקוקה ליציאה על פני הקרקע. כך שנוכל להיווכח בה בפיקחון עיניים, לזהות מה נמצא מולנו ולרפא.

העולם הגיע למקום בו הוא יכול להכיל את עוצמת הרגשות השליליים שהוזנו ברשת הקולקטיבית ולנקותם.

חלק גדול מן המסע שלי לעבודה מול הדאגה היה המפגש העמוק עם עצמי, עם כל הקולות שבי דרך ההתוודעות אל עץ החיים- הספירות השונות בגוף, שעל פי הקבלה הן כמו אבני ספיר אנרגטיות בגוף. 

ההתבוננות והעבודה העצמית על האמונה וחוסר האמונה שבי. ממה הן ניזונות. על הגמישות והנוקשות בהתמודדות עם אירועי החיים.

אני מוצאת שעל מנת לאפשר הגשמה מיטיבה עלינו לבחון את אמונתנו ואת גמישותנו. מרכז האמונה והאמון משויכים לספירת הנצח, הממוקמת במפרק ירך ימין (לא בכדי הביטוי "להתחיל ברגל ימין"…) ואילו ההוד, הממוקמת במפרק ירך שמאל ממונה על הגמישות. שתיהן קרובות לאדמה, לאופן בו נחזיק את גופנו על פני הקרקע, האופן בו נתקדם בחיים, האופן בו נגשים את עצמנו בבריאה מיטיבה. 

הדאגה, פעמים רבות, מקורה גם בערך עצמי פגוע, כזה שלא יכול לבטוח בעצמו במצבי החיים המאתגרים שהחיים עלולים להביא. אך אנו כבר יודעים, שלרוב, הדאגה המופרזת היא זו המושכת אלינו את כל מה שמפניו הודאגנו מלכתחילה.

מתוך תובנות אלו נולדו להן שתי סדנאות עומק, המבקשות, כל אחת בדרכה, להרחיב את הדיבור פנימה, על מנת לאפשר לאותה מוגלה פנימית לעלות על פני הקרקע ולהבריא: סדנת נשימה ועץ החיים בשיתוף עם יותם בויום, אחי הצעיר, חוזר בתשובה ושוב בשאלה ומוסיקאי בחסד עליון. ואילו הסדנה השנייה "שער להקשבה פנימה" בשיתוף עם חברתי למסע ולדרך, מיכל ספיר, ריטריט בן 6 שעות, המאפשר התחברות עמוקה לתדר הגבוה, דרך עבודת גוף, מדיטציה ונשימה מעגלית. 

זו לי זכות גדולה לעבוד עם אנשים כה איכותיים ומעוררי השראה.

מוזמנים בשמחה, יערה

סדנת נשימה מעגלית ועץ החיים 27.1.2017

הסדנה מתמקדת במרכזים האנרגטיים החשובים ביותר, הספירות, מרכזים המשפיעים על הצ'אקרות ועל תפיסת העולם. דרך נשימה מעגלית והתוודעות אל הספירות, כשברקע תומכת בנו מוסיקה חיה בתדר גבוה, נתחקה אחר מרכזים אלו ונאפשר להם פתיחה וזרימה.

פרטים בדף האירוע- נשימה מעגלית ועץ החיים  רישום ותשלום כולל הנחה

%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%a2%d7%a5-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d

 

שער להקשבה פנימה- מתחברים לתדר הגשמה 4.2.2017

ריטריט שכולו הקשבה והתחברות לתדר, דרך הגוף, המדיטציה, הנשימה המעגלית, התנועה וההרפיה מציאת החיבור המיטיב, הגשמה, לבריאת מציאות מיטיבה.

פרטים בדף האירוע- ריטריט שער להקשבה פנימה הרשמה ותשלום מראש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s