מרחב מקודש, מהבחינה שהוא מרחב לגילויים עדינים, פנימיים של כל אדם שנכנס בשעריו. מרחבי הנפש, השמורים, שעל כל המתרחש בו יישאר באותו מרחב מקדש ומקודש, ואם ייבחר לצאת יהיה זה רק מצידו של האדם שבא להיעזר.
אך למען האמת, זהו מרחב בו שתי נשמות מתערטלות בכל מפגש. גם זו שלי. כל מה שבא לפתחי, לא מקרי הוא.
אך לא רק מבחינה זו מרחב זה מקודש, אלא בעיקר בגלל ההסכמה של אדם להיפגש עם מרחביו הפנימיים, לברר ולהיוודע לכל החסמים, ההתנגדויות. להסכים לצאת למסע בו הנפש מבקשת לפגוש ולהתאחד עם הנשמה האלמותית ולחבר בינה לבין הגוף המתממש בחומר.
לעיתים הסכמה שכזו מלווה בכאבים רבים שמבקשים להתנקות דרך בכי, צער והתאבלות, לעיתים חיבורים שכאלו מזמנים לגוף מיחושים, שכן שנים רבות הוא נותק, ובתחילה, לאחר זמן של אי חיבור הוא מנסה לכייל עצמו וכל רטט מרגיש כרעם. זו הסכמה מקודשת להיפגש עם עצמנו.
זו חניכה עצמית ופנימית. זהו שלב מחייב בהגשמה ובמימוש. זו למידה פנימית תוך התרה.
ואין דבר מקודש בעיני מאשר כוונתו של אדם להטיב עימו ובכך להטיב עם סביבתו….
