נשימה והכרה

שמתם לב שהמילה להודות- "אני מודה" מגיעה מהשורש יד"ה ולה שתי משמעויות: גם להודות בברכה על דבר מה, למישהו מסוים אך גם להודות- לאשר (admit) דבר מה בנוגע למעשים או למחשבות פנימיות.
ככל שאני חושבת על זה, אני מבינה שהודיה לא יכולה להתרחש ללא הודאה בנסיבות, במצבים השונים, גם בשלילי וגם בחיובי…
המבט שרואה נוכחה את פני ועומקי הדברים, מתבונן ובוחן מכל זווית וכיוון אפשרית.
ללא האפשרות לבחון את הדברים לעומקם, ללא ההסכמה להציף החוצה את כל המחשבות השליליות ואת כל מה שמנוגד לאהבה, לא תוכל להתרחש התמרה, השלמה.
לבחון ללא משוא פנים גם את ההיבטים הפחות נעימים בנו..
אין דרך אחרת להגיע לאהבה עצמית ולשלמות.
עבורי הנשימה סיפקה ואפשרה מסע מרפא לאהבה ולקבלה עצמית.
ההסכמה לשאוף- להכניס לקרבי חיים חדשים במלוא ריאות, חייב אותי ללמוד עד כמה אני מפחדת להיות עצמי. היכן כל המקומות שמרגישים לא ראויים…
ההסכמה לנשוף- לימדה אותי היכן אני אוחזת ולא משחררת, ללמוד לשחרר מטעני עבר, ללמוד להרפות. להתמסר.
כך הם החיים- גאות ושפל…
לנשום זו לא תורה מסיני…. נולדנו עם המנגנון הזה….
מוזמנים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s