מיינד ונשימה

 

בעולם המתפתח שלנו, בו רבים נחשפים למדיטציה, יוגה ועוד, הפך המיינד לאויב.

אבל אם נתבונן עמוק, בדבר המופלא הזה שנקרא "הבריאה", נראה שאין דבר שנוצר כאן בעולם שאין לו מטרה או תפקיד.

לגבי השימוש בו (ואנו כבני אדם ידועים בשימוש לרעה) זה כבר עניין אחר.

אנחנו, בני האדם, בעלי החיים היחידים שדוחפים קדימה ולא מסתפקים במה שיש. אולי במילים אחרות, אפשר לומר כי אנחנו היצור החי היחידי בעולמנו שמנסה ללא הפסק להשוות צורה עם אלוהים, עם הבריאה.

המיינד, המוח שחושב ומחשב, זה שמייצר לנו קיתונות על קיתונות של פטפטת בלתי נגמרת בראש, זה האחראי על ייצור ושימור כל המנגנונים והדפוסים, תפיסות העולם השונות והמשונות שאימצנו לעצמנו, הוא לאו דווקא קשור לחכמה, לאינטליגנציה, לגאונות. אלא הוא קשור לבינה. להתבוננות שלנו ולתובנות שאנחנו מסיקים ומבינים לגבי העולם, לגבי החיים.

לרוב, תובנות אלו מפורשנות ומוטות ובמילה קצת פחות סקסית- מעוותות. וזה לא העיקר. הוא גם תופס פיקוד.

מה קרה שם שהוא עשה הפיכה צבאית והשתלט על החשיבה? הפך ללועס מוח פנימי? פטפטן בלתי נלאה 24/7?

ברמה הפיזיולוגית- כשהמיינד תופס פיקוד ושליטה מלאה, הדבר יתבטא באי נשימה לאזור הראש, פחות חמצן שמאפשר זרימה והתחדשות. נשמע מוזר- אבל אמיתי.

ואם נעמיק לשאול מדוע זה קורה, איך זה נוצר מצב שכזה? נגלה כי הסיבה המקורית היא רגשית.

הכוונה לאירוע, חוויה טראומתית בעבר (ובטראומה הכוונה לחוויה סובייקטיבית, אירוע שלאחד יכול להחוות כנוראי ולאחר כחוויה שולית) שיצרה רגש שנחווה קיצוני. יצא מאיזון.

למשל פחד וחוסר אונים, אשר נחוו בעוצמה פנימית קשה שחרטה לאותו אדם כאב בלתי נסבל ומשם הוא מייצר החלטה ומסקנה על החיים: עלי להיות כל הזמן בשליטה על מנת לא לחוות שוב את אותו כאב.

משם הצורך בשליטה מחייב אותו להיות ערני לסכנות באיבוד שליטה- הוא מייצר לעצמו מצב של מיינד פעיל 24/7, שבודק בכל רגע את רמת הסכנה האפשרית. וזו רק דוגמה מיני רבות למיינד שהופך לשליט ומכור לעבודה סביב השעון…

במהותו המיינד הוא זה המאפשר לנו להחכים וללמוד, בלעדיו לא נתבונן ונחכים, אך גם הוא זקוק לאיזון. גם הוא זקוק לחמצן והתחדשות. עליו לעבוד במקביל ובשותפות עם הלב. עם הנשמה. עם הנשימה. הנשימה מאפשרת עיבוד רגשי. עיכול.
וסליחה על הדימוי- אבל כמו מערכת העיכול שיודעת מה לפרק לצורכי הגוף ומה להוציא החוצה כפסולת (קקי…) כך גם הנשימה על הרגש והחוויות.

אז איך נושמים לראש?
ראשית, צריך להבין שהמסע להחזרת הנשימה, חייב להיות מלווה בהסכמה ובשלות פנימית. הסכמה לפגוש את כל הרגשות הדחוסים, אלו שיצרו את דפוסי הנשימה בגוף.

זו הסכמה לשוב לחוש ולהרגיש מקומות ורגשות שנמנענו מהם, מצד אחד, ומצד שני הם יצרו לנו שוב ושוב מציאות שכזו כי דרך עדשה זו התבוננו על החיים.

להבין שלהרגיש אינו דווקא אומר למות מכאב.
אלא זו הדרך היחידה לחוות שוב את החיים. לחיות את הרגע.
לא להיתקע על כאבי העבר שמנתבים לנו את חיינו כעת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s